אשר, בן חנה-איטה ויעקב, נולד בשנת תרפ"ז (1927) בפולין, בעיירה ויירושוב במחוז לודז'. גדל והתחנך בעיירת הולדתו.

ערב מלחמת העולם השנייה חיו במחוז לודז' כמה מאות אלפי יהודים. הם התרכזו בעיקר בעיר לודז', ואלפים בודדים חיו בעיירות סביבה. ב-1 בספטמבר 1939 פרצה המלחמה ופולין נכבשה על ידי הגרמנים במלחמת בזק ("בליצקריג"). מיד עם כניסתם לוויירושוב רצחו הגרמנים חלק מנכבדי הקהילה היהודית. הם כוננו בעיר יודנראט ומשטרת עזר, ו-1,200 היהודים שהתגוררו במקום נכלאו בגטו. הגברים הכשירים נשלחו למחנות עבודה.

בחודשים הבאים, במקביל לשילוחים למחנות ההשמדה, עסקו הגרמנים במבצעי חיסולן של הקהילות היהודיות בערי השדה של פולין. למבצעים אלו קדמו "מבצעי הפחדה" שנועדו לשבור את רוחה של הקהילה היהודית, כמו תליות פומביות. גם יהודי ויירושוב חזו בכמה אירועים כאלה.

מבצע חיסולו של הגטו בוויירושוב נמשך שלושה ימים, והתרחש באוגוסט 1942 באכזריות רבה. תחילה נחטפו גברים בריאים ונשלחו למחנות לעבודות כפייה באזור פוזנן. למחרת רוכזו יתר תושבי הגטו, ובסלקציה שערכו הגרמנים נלקחו הגברים והנשים הכשירים לגטו לודז'. במהלך הסלקציה הרגו הגרמנים מעל 100 יהודים, והאחרים נאלצו להעביר את גוויותיהם של הנרצחים ולקבור אותם בקבר אחים בבית הקברות היהודי המקומי.

לאחר הטבח הוסעו היהודים הנותרים במשאיות למחנה חלמנו, שם נרצחו כולם.

אשר הופרד מהוריו בתחילת המלחמה ובהמשך נדד בין מחנות השמדה שונים. תחנתו האחרונה הייתה באושוויץ. אשר, שרד יחידי מכל משפחתו.

בשנת 1946 עלה לארץ כמעפיל. זמן קצר שהה אשר בקבוצת גניגר, ובתחילת 1947 עבר לתל אביב. מחודש מרס 1947 עבד כפועל ניקיון בבית הנכים בתל אביב.

במרס 1948, ימי מלחמת העצמאות, התגייס אשר לשורות ה"הגנה". צורף לחיל השריון ולגדוד 53 ("הפרברים") של חטיבת "גבעתי" - חטיבה מספר 5. הוא השתתף בליווי שיירות בקווי רחובות, גדרה ובאר טוביה, בהמשך היה בין מגיני נגבה ונטל חלק בכל קרבות החטיבה בדרום הארץ.

באוקטובר 1948 השתתף במבצע "יואב" לשחרור הנגב.

במבצע "יואב" פעל גדוד 53 לראשונה במסגרת גדודית מלאה, על כל יחידותיו, והיה שותף למאמץ לכתר את "כיס פלוג'ה" (כיום אזור קריית גת, צומת פלוגות), בו נלכדו אלפי חיילים מצרים. הלוחמים ביקשו למנוע את אפשרות חילוצם של המכותרים על ידי צבאות מצרים וירדן, שהתבססו בהר חברון ונתפסו כאיום על ירושלים והנגב. לפיכך ביצעה "גבעתי" שורת פשיטות לעומק הר חברון ואזור חבל לכיש, טיהרה מספר מוקדים ותפסה משלטים.

אחת הפשיטות נעשתה על הכפר סיקה, כ-10 ק"מ מדרום-מזרח לבית גוברין. ביום כ"ז בחשוון תש"ט (29.11.1948) הסתער כוח מגדוד 53 על הכפר והשתלט עליו, אך נתקל באש צלפים ערבים שהומטרה מגבעות הסביבה. בקרב זה נפגע אשר אנושות בראשו. הוא פונה על ידי חבריו לבית החולים תחת אש הצלפים, אך כעבור זמן קצר נפטר מפצעיו.

המצרים הצליחו להחזיק ב"כיס פלוג'ה" עוד כחודש, עד שבתום מבצע "חורב" בינואר 1949 הסכימו לנסיגה ולהפסקת אש.

אשר היה בן עשרים ואחת בנפלו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי ברחובות.

החלל הינו "נצר אחרון".
חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.